מה אנחנו מעבירים לילדים, עוד לפני שנתנו להם שקל?

הקניות, הגבולות והשיחות בבית מעצבים את היחס של הילדים לכסף. איך נותנים להם דוגמה אישית, גם כשאנחנו עצמנו לא תמיד יודעים מה נכון לעשות?

אנחנו עומדים עם הילד בקופה בסופר. הוא מבקש משהו קטן מהמדף, ואנחנו עונים כמעט באוטומט: ״אין לנו כסף לזה״. אחר כך הוא רואה אותנו קונים משהו לעצמנו ושואל: ״אבל לזה יש כסף?״

אלה רגעים רגילים לגמרי. אין בהם שיחה מתוכננת על חיסכון, תקציב או אחריות. ובכל זאת, הילדים רואים, שומעים ומנסים להבין איך הדברים עובדים אצלנו.

אנחנו משקיעים לא מעט מחשבה בכסף שניתן לילדים: דמי כיס, מימון לימודים, עזרה ברכב ואולי גם בדירה. אבל הרבה לפני ההעברות האלה, אנחנו מעבירים להם משהו נוסף - הרגלים, סדרי עדיפויות ודרך להתמודד עם רצונות ומגבלות.

חינוך פיננסי לילדים מתרחש גם ברגעים שבהם אנחנו כלל לא מנסים לחנך.

משפט לא מוצלח או קנייה אימפולסיבית אחת אינם קובעים איך הילד יתנהל בעתיד. אבל כשהתנהלות מסוימת חוזרת בבית, כדאי לשאול האם מה שאנחנו מדגימים תואם את מה שהיינו רוצים ללמד?

״אין לנו כסף״ או שבחרנו לא לקנות?

לפעמים אין לנו כסף הוא תיאור מדויק של המציאות. יש תקופות שבהן גם הוצאה קטנה אינה אפשרית.

במקרים אחרים, אנחנו מתכווניםלזה שהמחיר גבוה מדי, כבר הוצאנו מספיק החודש, או שאנחנו שומרים כסף למטרה אחרת. מבחינתנו זו תשובה קצרה. הילד לא בהכרח מבין את השיקולים שמאחוריה.

כשאותו ילד רואה שבהמשך היום יש כסף לקנייה אחרת, הוא עשוי לשאול למה הבקשה שלו נדחתה. זו הזדמנות להסביר שגם כשיש כסף, אנחנו בוחרים על מה להוציא אותו.

אפשר לומר:

״אנחנו יכולים לקנות את זה, אבל החלטנו לשמור את הכסף לדברים אחרים שחשובים לנו.״

או:

״החודש כבר הוצאנו את הסכום שתכננו לבילויים. נוכל לחשוב על זה שוב בחודש הבא.״

לא צריך להצדיק כל החלטה או לפתוח משא ומתן על כל ארטיק. מספיק שההסבר יהיה פשוט ואמין.

גם אחרי הסבר טוב הילד יכול להתאכזב. מותר לו. אפשר להכיר ברגש ולהישאר עם ההחלטה:

״אני מבין שאתה מאוכזב. מותר לך לרצות את זה, והיום אנחנו לא קונים.״

כך אפשר להראות שיש מקום לרצון, גם כשהוא אינו הופך לרכישה.

״לכולם יש ורק לי אין״

אייפון חדש, נעליים של ג׳ורדן, משחק או בילוי עם חברים. ככל שהילדים גדלים, ההשוואה לסביבה נעשית נוכחת יותר.

גם להורים זה לא תמיד פשוט. אנחנו לא רוצים שהילד ירגיש חריג, ולפעמים הבקשה שלו פוגשת אצלנו אשמה, אולי לאחרים קל יותר לתת, ואולי אנחנו זוכרים איך הרגשנו כשבעצמנו לא קיבלנו משהו שרצינו.

לפני שמחליטים, כדאי להבין מה עומד מאחורי הבקשה. האם מדובר בצורך? במשהו שחשוב להשתלבות החברתית? ברצון להתחדש? ומה מתאים ליכולת שלנו?

אפשר לענות:

״בוא נבדוק מה חשוב לך בזה ומה הסכום שאנחנו יכולים לתת. אם תרצה אפשרות יקרה יותר, נחשוב יחד איך אפשר להגיע אליה.״

בהתאם לגיל ולנסיבות, אפשר להציע חיסכון, השתתפות של הילד או המתנה למועד אחר. לא כל צורך צריך להפוך לפרויקט שהילד מממן בעצמו.

וחשוב גם מה קורה בינינו, ההורים. אם אחד אומר ״אין סיכוי״ והשני קונה כדי לסיים את הוויכוח, הילד מקבל מסרים שונים. לפני שמבקשים ממנו לקבל גבול, כדאי שאנחנו נסכים עליו.

מה קורה לכסף אחרי יום קשה?

יש ימים שבהם הזמנת אוכל היא פתרון מצוין. אין כוח לבשל, כולם רעבים, והמשלוח סוגר פינה.

גם מסעדה, בגד חדש או חופשה יכולים להיות הוצאות שמתאימות לתקציב ולחיים שאנחנו רוצים. כדאי לשים לב כשהקשר בין הרגש לקנייה נעשה אוטומטי: יום קשה מוביל להזמנה, תסכול לקנייה, ואשמה למתנה.

כשהדפוס חוזר, הילדים עשויים להכיר את הוצאת הכסף כאחת הדרכים הקבועות להתמודד עם הרגשה לא נעימה. במקביל, ההוצאות הקטנות מצטברות בתקציב שלנו.

אפשר להראות להם גם דרך אחרת:

״בא לי לקנות את זה עכשיו, אבל אחכה יום יומיים ואבדוק אם אני עדיין בעניין.״

הדוגמה היא בעצירה ובהחלטה. ובימים שבהם בוחרים להזמין או לקנות, אפשר ליהנות בלי להוסיף נאום של אשמה או הצדקה.

״רק אל תגלה לאמא״

שקית שנשארת ברכב, מחיר שמציגים כנמוך יותר, או בקשה מהילד לא לספר על קנייה. לפעמים הדברים נאמרים בצחוק, אך הילד עלול למצוא את עצמו שומר סוד עבור אחד ההורים.

לכל זוג יכולה להיות דרך אחרת לנהל כסף. אפשר להסכים על סכום אישי שכל אחד מוציא כרצונו, בלי לדווח על כל קפה או חולצה. כדאי להגדיר גם אילו הוצאות דורשות החלטה משותפת.

הילדים אינם צריכים לתווך את ההסכמות האלה או לשמור על ההסתרה.

אם רכישה מעוררת חשש מתגובת בן או בת הזוג, כדאי לברר את הנושא בשיחה בין המבוגרים.

גם כשיש מחלוקת, אפשר להראות שמנהלים אותה בכבוד, בלי לבקש מהילד לבחור צד.

לדבר על כסף גם כשהכול רגוע

יש בתים שבהם מדברים על כסף בעיקר כשמגיע חיוב האשראי: ״איך הוצאנו כל כך הרבה?״ ו״למה קנית את זה?״

אם אלה השיחות שהילדים שומעים שוב ושוב, הם יכולים לקשר כסף בעיקר למתח. כדאי לתת לו מקום גם בשיחות רגילות.

כשמתכננים חופשה, משווים בין שתי אפשרויות בילוי או מחליטים לתקן מכשיר במקום להחליף אותו, אפשר להסביר בקצרה את הבחירה:

״אנחנו רוצים לנסוע בקיץ, ולכן נשמור בכל חודש סכום לחופשה.״

״יש לנו תקציב לפעילות אחת בסוף השבוע. בואו נבחר מה הכי ישמח אותנו.״

חשוב שיראו אותנו גם נהנים מהכסף. חיסכון למטרה ואז שימוש בו בלב שלם, אירוח, מתנה או עזרה לאחרים, כולם חלק מההתנהלות הכלכלית שאנחנו מדגימים.

אנחנו מנהלים תקציב כדי לחיות. כדאי שהילדים יכירו גם את האפשרויות שהתכנון פותח.

לשתף בלי להעביר לילדים את הדאגה

ילדים מבחינים כשמשהו משתנה בבית. אם ההורים מוטרדים או מצמצמים הוצאות, הסבר מותאם לגיל יכול לעזור להם להבין.

״ההכנסה שלנו השתנתה, ולכן בתקופה הקרובה נבחר יותר בזהירות על מה להוציא. אנחנו בונים תוכנית שמתאימה למצב.״

אפשר להסביר למה דוחים קנייה או בוחרים בילוי זול יותר. רמת הפירוט תלויה בגיל, בנסיבות ובמה שהילד שואל. אין צורך להעמיס עליו את החרדות שלנו או לגרום לו להרגיש שהבקשות שלו הן הסיבה לקושי.

גם מתבגר שמבין הרבה אינו אמור להיות איש סוד במחלוקת כלכלית בין ההורים.

אפשר להגיד לו -

״מותר לך לשאול ולבקש. האחריות לקבל את ההחלטות ולטפל במצב היא שלנו.״

מתי ייעוץ פיננסי למשפחה יכול לעזור?

לפעמים אנחנו יודעים איך היינו רוצים לדבר עם הילדים, אבל מתקשים להחליט מה לענות להם.

האם באמת אפשר לקנות? האם זו הוצאה שתכננו? האם אנחנו מסכימים עליה? כשאין תמונה ברורה, התשובות עשויות להשתנות לפי העייפות, הלחץ או החיוב האחרון שראינו בבנק.

אם כל בקשה הופכת לוויכוח, אם אינכם בטוחים כמה אפשר להוציא, או אם אתם חוזרים שוב ושוב לאותן מחלוקות, כדאי להתחיל בבירור התקציב שלכם.

בתהליך של ייעוץ כלכלי למשפחה אנחנו עוזרים למפות את ההכנסות, ההוצאות, ההתחייבויות וההוצאות השנתיות, ולבנות תקציב שמתאים לחיים שלכם. יחד מגדירים סדרי עדיפויות ומה אפשר להקדיש לצרכים, להנאה ולמטרות בהמשך.

הבהירות הזאת מקלה גם על השיחות בבית. כשאתם יודעים מה מתאים לתקציב ומסכימים על המסגרת, יש לכם בסיס ברור יותר להחלטות ולהסברים.

מה אנחנו רוצים שהילדים ייקחו איתם?

חיסכון, מימון לימודים או עזרה בדירה יכולים להעניק לילדים נקודת פתיחה משמעותית. לצד המשאבים האלה, אנחנו מעבירים להם גם דרך להתנהל עם כסף.

אנחנו רוצים שידעו ליהנות ממנו, לבחור בין רצונות, לדבר על קושי ולתקן אחרי טעות. את הדברים האלה אפשר להדגים בתוך החיים הרגילים, בלי שיעור מיוחד.

אפשר להתחיל בצעד ראשון כמו לנסח אחרת תשובה שחוזרת בבית, להסכים בין ההורים על הוצאה שמעוררת ויכוח, או לשתף את הילדים במטרה משפחתית שחוסכים אליה.

הילדים לא צריכים לראות הורים שלא טועים בכסף. הם צריכים לראות איך מקבלים החלטות, מדברים על טעויות ומתקנים אותן.

רוצים יותר בהירות והסכמה סביב הכסף בבית?

אנחנו רוצים לתת לילדים דוגמה טובה, אבל גם לנו לא תמיד קל לקבל החלטות על כסף. אם אתם מרגישים שהגיע הזמן לעשות סדר, אני מזמין אתכם לפגישת היכרות ללא עלות וללא התחייבות, לחצו כאן.

קראו עוד מאמרים נוספים מהאתר שיכולים לעזור לכם:

• הפסיכולוגיה של הכסף - למה אנחנו קונים דברים שאנחנו לא באמת צריכים

• הוצאות בלתי צפויות? כך תתמודדו איתן